אנו רבים על שטויות כל הזמן

שאלה:

צפורה יקרה,

בעלי ואני אוהבים מאוד זה את זה אבל במצבי לחץ אנחנו לא בדיוק מסתדרים. אנו חוזרים תשושים מן העבודה ואז מתחילים להתווכח על שטויות כמו מי ישטוף כלים, מי יתלה את הכביסה ומי ישכיב את התינוק לישון. אנחנו תמיד פותרים את המחלוקת לפני שאנחנו הולכים לישון ומבטיחים להשתפר בפעם הבאה, אבל איכשהו מדי ערב הסרט חוזר על עצמו.

עצתך?

תקועה

תשובה:

תקועה יקרה,

המצב שאת מתארת מכונה על ידי פסיכולוגים בשם "שלושת הגדולים", הלא הם שלושת מקורות הסכסוך העיקריים אצל זוגות נשואים: מי יעשה את עבודות הבית, כיצד להתחלק בטיפול בילדים וכיצד להתנהל בתחום הכספי. במלים אחרות, רוב הקונפליקטים בנישואין נובעים מלחץ ההתמודדות עם חיי היומיום.

ממכתבך אני מבינה שלמרות שהלחץ היומיומי של החיים משפיע עליכם, הצלחתם לשמור על מערכת יחסים מאוד אוהבת. מכתבך אינו ביקורתי כלל ואינו מאשים אף אחד. אף על פי כן, נפלתם למלכודת נפוצה והתחלתם לפרוק את התסכולים זה על זו. כמובן שפתרון זה לא יסייע לכם לאורך זמן, להיפך: הוא עלול לשחוק את יסודות המחויבות ההדדיים שלכם.

חשוב לשבור דפוס הרסני זה ולמצוא דרך יותר יצירתית להתמודדות עם לחץ חיי היומיום. בחרו לכם זמן שקט, שבו יחד ושוחחו על אתגרי היומיום שלכם. תצטרכו לדבר גלויות זה עם זה בנוגע לדברים שאותם אתם רואים כמכשולים להרמוניה אמיתית בנישואיכם. לאחר מכן עשו יחד סיעור מוחין בנוגע לפתרונות אפשריים.

אם שניכם עובדים במשרה מלאה, אולי כדאי שתעסיקו עוזרת בבית. אם אתם נוטים לריב לפני ארוחת הערב, אירזו לכם משהו קטן לאכול במשך הנסיעה הביתה כך שלא תיכנסו הביתה עצבניים ורעבים. זוגות כיום נושאים בלחצים גדולים, ותכופות הם מגלים שסגנון חייהם יוצר סיטואציה שבה הם כל הזמן "עובדים על ריק". המנטליות של "נתתי הכל במשרד" עשויה להותיר אתכם מרוקנים כל כך, שלא נותר לכם הרבה לתת בבית.

עם זאת, כדי ליצור סביבת מחיה שהיא בית אמיתי, עליכם להיות מוכנים לעשות בבית את ההשקעות ההכרחיות. השקעות אלה כוללות ארוחות משפחתיות משותפות, סביבה נקייה ומסודרת וסגנון חיים בו גידול הילדים נמצא בעדיפות גבוהה. תחומי אחריות אלה אינם נטל, אלא המרכיבים האמיתיים של בית יהודי.

אם אינכם מצליחים למצוא דרכים ליצור את הזמן ואת האנרגיה החיוניים לשם השקעה בביתכם בסגנון חייכם הנוכחי, יתכן שתצטרכו לשקול לשנות את סגנון החיים כדי להשאיר יותר זמן ל"חיים האמיתיים".

תודה שכתבת לי,

צפורה פרייס