לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת יתרו.

מי היה יתרו? התשובה מסתתרת בגימטריא

הפרשה נקראת על שמו של אדם שעבר מהפך גדול בחייו – הלוא הוא יתרו. 'בעל הטורים' מצטט את אביו הרא"ש [רבינו אשר - מגדולי פוסקי ההלכה שקמו לעם ישראל], שהגימטריא של השם 'יתרו', 616, רומזת לשני המצבים הקיצוניים המאפיינים אותו: זו הגימטריא של המלים 'כומר היה לעבודה זרה' ('עם הכולל' – כלומר: בתוספת 1), וזו גם הגימטריא של המלה 'התורה'; "שהיה כומר לעבודה זרה, ובא להתגייר ולקבל התורה".

רמז נוסף מביא 'בעל הטורים', שהשם "יתרו" מתפרש יתר ו' – כלומר: הוסיף 6. הכוונה היא כך: יתרו התייחד בכך שהיו לו 7 שמות(!), כפי שמפרט רש"י בתחלת הפרשה; וזו הכוונה בכך שהוא יתר ו' – לאדם רגיל יש שם אחד, ואילו יתרו הוסיף על כך עוד 6 שמות, כך שבסך הכל יש לו 7...

הרבי מליובאוויטש מסביר בצורה נוספת1 : כמסופר בפרשה, יתרו הציע למשה רעיון חדשני בדבר מינוי שופטים על עם ישראל. דבריו של יתרו בענין זה מתחילים באות ו' – "ואתה תחזה", ולכן הוא נקרא יתר ו' – על שם שבזכותו נוספה לנו פרשה בתורה המתחילה באות ו'.

מה שמעניין במיוחד הוא, ששלושת האותיות שמסיימות את השם "יתרו" מזכירות לנו שם נוסף של אדם שעשה מהפך והתגייר: רות המואביה, המפורסמת מ'מגילת רות' שבתנ"ך הנקראת על שמה. ואכן, פרשנים רבים כתבו כי האותיות הללו – תר"ו / רו"ת – קשורות מאוד לתהליך הגיור:

לפי התורה, גם מי שאינו יהודי חייב במצוות – אבל בעוד יהודי חייב בתרי"ג (=613) מצוות, נכרי חייב ב-7 מצוות בלבד (הנקראות "שבע מצוות בני-נֹח"). אם כן, כאשר הוא בא להתגייר ולהצטרף לעם ישראל, הוא בעצם מתחייב ב-606 מצוות חדשות, מעבר ל-7 שכבר היו לו, וזה בדיוק הערך המספרי של האותיות תר"ו.

ולמה יתרו לא מסתפק בשלושת האותיות הללו (כמו רות), ושמו כולל גם את האות יו"ד?

כותב על כך בספר הקבלי 'שני לוחות הברית'2 :

ראשית, האות י' היתה בשמו של יתרו לפני שהתגייר, וכדי 'שלא לפגוע' בה – השאירו אותה בתוך השם של האדם הגדול הזה גם לאחר שהתגייר ושמו 'עודכן'; ושנית, האות י' מסמלת כאן את העובדה שיתרו הגיע (לאחר שנים רבות של אמונות זרות) להכרה עמוקה בגדולתו של הבורא, "עתה ידעתי כי גדול י-ה-ו-ה מכל האלהים", והרי האות הראשונה והעיקרית בשמו הגדול של הקב"ה היא האות יו"ד (י-ה-ו-ה).

78,600 שופטים!

כפי שהזכרנו, יתרו הציע למשה, שהיה עד אז שופט יחיד לכל העם, למנות היררכיה של שופטים שיהיו מתחתיו וזאת בארבע רמות: שרי אלפים – שכל אחד מהם אחראי על אלף אנשים; שרי מאות – שלכל אחד מהם מאה תחת שיפוטו; שרי חמשים - בעלי אחריות על חמשים איש; ושרי עשרות – שלכל אחד מהם 'מנין' שעליו הוא ממונה.

כמה שופטים היו בסך הכל? רש"י בפירושו מביא את החשבון של חז"ל:

עם ישראל כלל אז 600 אלף אנשים, ואם כן היו לנו 600 שרי אלפים, 6 אלף שרי מאות, 12 אלף שרי חמשים, ועוד 60 אלף שרי עשרות – הכל ביחד: 78 אלף ועוד 6 מאות.

הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש), מגלה רמזים למספר המדוייק של השופטים3 :

השם המקודש "א-להים" שייך למדת הדין של הקב"ה, כידוע, ומכאן הקשר שלו עם אלו שעוסקים בדין ומשפט, ועד כדי כך שבלשון התורה קוראים לבית-דין בשם 'א-להים' (כמו לדוגמא: 'א-להים לא תקלל'4 – ציווי שמתפרש על האיסור לקלל דיין ושופט5 ); ואכן, מספרם המדוייק של הדיינים שבאותו דור ראשון מסתתר בתוך השם "א-להים":

ערכה המספרי של המלה "א-להים" הוא 86 – רמז ל-86 מאות של דיינים, כלומר: שמונת אלפים ושש מאות;

והרמז לעוד 70 אלף הוא בנקודות של המלה "אֱ-לֹהִים": מתחת האל"ף נמצא 5 נקודות (חטף-סגול), מעל הלמ"ד נקודה אחת (חולם), ומתחת לה"א עוד נקודה אחת (חיריק) – בסך הכל 7 נקודות. לפי הקבלה כל נקודה יש לה ערך מספרי של 10 [כי הנקודה הקטנה מזכירה את צורתה של האות יו"ד ששווה עשר], ויש לנו כאן רמז ברור ל-70 אלף דיינים.

והנה עוד רמז מופלא בהקשר זה:

בספר תהלים נאמר6 : "לכו חזוּּ מפעלות א-להים" - המלה "חזוּ" היא נוטריקון של מספר השופטים שמינה משה: ח' אלפים, ז' רבבות (=70 אלף), ו' מאות.

ואכן, בדבריו של יתרו אנו מוצאים לשונות מקבילים לאותו ציטוט מהתהלים ("לכו חזו מפעלות א-להים"): יתרו מתחיל את דבריו ואומר, "עתה שמע בקולי איעצך, ויהי א-להים עמך"7 ; והמשך דבריו "ואתה תחזה מכל העם"8 [לא 'ואתה תראה', אלא 'ואתה תחזה'] – מזכיר לנו את המלה הבלתי–שיגרתית: "חזו".

הפסוק השביעי, האות השביעי, רומזים על היום השביעי

בפרשה שלנו מופיעים 'עשרת הדברות', שאחד המפורסמים ביניהם הוא המדבר על השבת – "זכור את יום השבת לקדשו"!

'בעל הטורים' מיסב את תשומת לבנו לדבר מעניין: פסוק זה הוא הפסוק השביעי בתוך 'עשרת הדברות'9 , והוא גם מתחיל באות השביעית בסדר הא"ב – "זכור"; מתאים לתוכן הפסוק המדבר על היום השביעי.

[בהקשר זה מוסיף 'בעל הטורים', שבנוסח התפילה המיוחד במנחה של שבת, "אתה אחד ושמך אחד", אנו מזכירים 7 פעמים את המלה 'מנוחה': "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת .. מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום השקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך".

ובפירוש 'שפתי כהן' על התורה מוסיף עוד: בתהלים יש מזמור מפורסם המוקדש לשבת – "מזמור שיר ליום השבת" (מזמור צב), וכשנספור נראה שבמזמור זה מופיע שמו של הקב"ה 7 פעמים].

ואם נשאל: אם הכל פה במספר 7, למה בפסוק יש רק 5 מילים?... על כך משיב 'בעל הטורים': "לומר לך, כל המקיים את השבת – כאילו קיים חמשה חומשי תורה".

ובאותו ענין10 :

כשנמשיך ונספור את המלים שבדיבר זה כולו – לא רק בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", אלא גם בפסוקים הבאים, עד סיום הנושא במלים "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" – נמצא 55 מלים; וגם הנוסח המיוחד שהזכרנו מתפלת מנחה של שבת – "אתה אחד ושמך אחד" עד סופו במלים "ועל מנוחתם יקדישו את שמך" – יש בו 55 מלים בדיוק.

3 דמויות המסתתרות בפרשת השבוע

ונסיים בכמה גימטריאות 'פיקנטיות', בלתי צפויות – המגלות בתוך הפרשה שלנו רמז לאנשים שעוד לא נולדו בשעת כתיבתה... (כולן מתוך הספר 'גימטריאות' המיוחס לרבי יהודה החסיד).

1) יתרו מציע למשה לבחור שופטים מתוך בני ישראל, שיצטרפו למשה במשפט העם ובכך יקילו מהעומס הכבד. הוא מפרט את התכונות הנדרשות מן השופטים – שהן בהחלט לא פשוטות: "אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת, שונאי בצע"11 .

אחד התוארים הנכבדים כאן הוא "אנשי אמת" – ובמדרש הנקרא 'מכילתא' הובאה דוגמא: "כגון רבי חנינא בן דוסא וחבריו". הכוונה לאחד מחכמי ישראל שהיה בזמן המשנה והתפרסם כצדיק נדיר, איש ישר ואמיתי במיוחד. ובכן, זיהוי זה מתבקש מתוך המלים: ר' חנינא בן דוסא שווה 442, וזו גם הגימטריא של המלה 'אמת' = 441 [הכלל בענינים אלו קובע כי לא מתחשבים בהפרש של אחד].

2) הדיבר האחרון שבעשרת הדברות מתייחס לאיסור החמדה: "לא תחמוד בית רעך"! המלה "תחמוד" שווה 458, וכאן יש לנו רמז לסיפור מתוך התנ"ך (בספר מלכים12 ) שבו יצר החמדה הביא לתוצאה עצובה במיוחד. אחאב מלך ישראל חמד את כרמו של נבות היזרעאלי, וכיון שזה סירב לתת את כרמו למלך – הביא אחאב להפקעת הכרם ממנו בדרך אכזרית, על ידי עדות שקר שהביאה למותו של נבות. ואכן, השם "נבות" – שאל רכושו הופנתה החמדה השלילית - הוא גם כן בגימטריא 458.

3) גימטריא שלישית מתייחסת למלים שאותם אומר הקב"ה לעם ישראל לפני קבלת התורה: "והייתם לי סגולה מכל העמים"13 . במלה "סגולה" יש רמז לאחד מהמלכים הגדולים שמלכו ביהודה (נכד נכדו של דוד המלך): "סגולה" שווה 104, וזהו גם הערך המספרי של השם "עוזיהו" [אגב, ההפטרה של השבוע פותחת בשמו של מלך זה: "בשנת מות המלך עוזיהו"]. רבי יהודה החסיד מטעים גימטריא זו בלשון הכתוב בספר קהלת14 : "סגולת מלכים" – מכאן שה"סגולה" שייכת היא למלך בישראל – אבל אינו מסביר: מה באמת הרעיון המחבר בין "סגולה" לבין המלך עוזיהו? נשאיר זאת לעיון הקוראים...