עם מוזר אנחנו, היהודים. חוגגים את הדברים המוזרים ביותר. כולנו שמענו על מסיבות סיום כיתה, מסיבות סיום תואר, מסיבות פרישה. אך מי שמע אי פעם על מסיבה לרגל התחלת עבודה ולקיחת אחריות?
הרשו לי להסביר. דמיינו לעצמכם שיש לכם משרה חלומית שכל חבריכם מקנאים בכם, ואז, יום אחד אתם מקבלים הזמנה למשרדו של הבוס. והשיחה נשמעת בערך כך:
בוס: "שב בבקשה".
אתה: "תודה".
בוס: "אתה נמצא פה כבר... כמה? שתים עשרה שנה?"
אתה: "כן, כמעט. אתם, חבר'ה, דואגים לי מה-זה טוב..."
בוס: "אנחנו משלמים לך משכורת טובה, בתוספת דמי הבראה מלאים, אש"ל, הטבות ספא ונופש, 31 ימי חופשה שנתית ..."
אתה: "כן, ואני אסיר תודה לכם על כך".
בוס: "ומהם תפקידיך ותחומי האחריות שלך?"
אתה: "שום דבר. כלום. גורנישט. אין לי שום תפקידים ושום אחריות".
בוס: "אתה אפילו לא צריך לבוא לעבודה אם לא בא לך".
אתה: "טוב, אבל אני כן מגיע. הרבה פעמים – זה כיף. אני מסתובב במשרד ורואה כיצד מתבצעים הדברים. לפעמים אני אפילו עוזר. תתפלא כמה הצלחתי ללמוד. והטיולים והמסיבות? אני משתתף בכולם! לא הייתי רוצה לפספס אפילו אחד..."
בוס: "טוב, החגיגה נגמרה!".
אתה: "מה... מה... למה אתה מתכוון?"
בוס: "נגמרו החגיגות. הנה, קח את המדריך הזה. כאן כתובים התפקידים החדשים שלך".
אתה: "או-הו, זה ממש גדול וכבד. נראה לי שיש פה כמעט אלף דפים בספר הזה.."
בוס: "בעצם, מה שאתה מחזיק בידך הוא תמצית מאד בסיסית. כל היתר נמצא בספרייה למטה".
אתה: "אה, כן, אני מכיר את הספרייה. יש שם עשרות אלפי כרכים...".
בוס: "טוב, אנחנו עושים כאן עבודה חשובה, והחל מהערב, מזמן שקיעת החמה, אנו מצפים ממך שתקח בה חלק. בתחילה תמלא אחר ההוראות, ולאחר-מכן גם תלמד את ה'מדוע' מאחוריהם. יש לנו חבר'ה שהיו כאן במשך כל שנות בגרותם ועדיין לומדים. מכל מקום, איחוליי להצלחתך ומזל טוב! אעקוב אחר התקדמותך במשך 108 השנים הבאות..."
אתה: ".... מאה ושמונה שנים??"
בוס: "לפחות. נקווה שיותר. דרך אגב, אל תשכח לקחת את תג הזיהוי החדש שלך בדלפק הקבלה בדרכך החוצה".
בכנות, אחרי שיחה כזאת, הייתם הולכים לחגוג?
בתי עשתה זאת. כשהיא חגגה את בת המצווה שלה, היום שבו מלאו לה שתיים עשרה שנים.
בת-מצווה, זו לא מסיבת יום הולדת גרנדיוזית. ללאה היו כבר אחת עשרה מסיבות כאלה. זו הייתה חגיגה שונה לגמרי. בחגיגת בת המצווה היא חגגה את העובדה שהיא הפכה לבת מצווה, בעלת מצווה – כלומר אדם שלפי חוקי התורה הוא מצוֻוה, חייב ואחראי לקיים את מצוות התורה.
היא חגגה את העובדה שהבוס קרא לה למשרדו ואמר לה שהמסיבה נגמרה. עד עכשיו היא קיבלה מלמעלה כל מה שליבה חפץ ולא נדרשה לתת שום דבר בתמורה. היא הייתה במעמד של לומדת – מסתובבת במשרד, אוספת ידע ומקבלת תחושה איך נעשים הדברים. עתה היא הפכה לעובדת מן המניין, עם רשימה ארוכה של תפקידים ומחויבויות. יתר על כן, היא הפכה לשותפה בחברה ואחראית לכך שהמפעל יתפקד.
היא מאושרת. היא עשתה מסיבה מפוארת לחברותיה ולמשפחתה. אנחנו חגגנו, שרנו ורקדנו. חגגנו את האירוע כיום המאושר ביותר בחייה עד כה.
ייתכן שיש משהו מושך בחיים מלאי חופש. אולם מהר מאד חיים כאלה נהפכים למשעממים וחסרי משמעות, עד שעל האדם להמציא תחבולות שונות כדי להכניס משמעות מלאכותית לחייו.
זו הסיבה שאנחנו, היהודים, לא עושים מסיבת פרישה, אלא דווקא חוגגים את היום שבו אנו מקבלים ספר עבה של הוראות, תפקידים ומחויבויות, וכן תג זיהוי שמשמעותו: "חבר בעל אחריות מלאה". זאת משום שאנו יודעים שאין בעולם משהו מספק יותר מאשר חיים מלאי משמעות אמיתית.
Join the Discussion