התפתחות וצמיחה אישית

מחפשים לשמוח אבל לא יודעים כיצד? בסידרת מאמרים זו, המבוססת על ספר התניא של רבי שניאור זלמן מליאדי, נתקדם שלב בשלב בחיפוש אחר השמחה - מתוך תקווה למצוא אותה ולחיות חיים שמחים ומאושרים

אני רוצה להתמקד בסיפור חייו של רבי עקיבא ורחל אשתו. הם חוו חיים לא פשוטים, אבל בתוך הסיפור שלהם אנו יכולים למצוא 5 רעיונות מאלפים שיכולים להעשיר את חיינו ולעזור לנו להתמודד עם כל אתגר ומכשול

עיצבת תמונה ואינך מרוצה מהתוצאות? לחצני הקסם יחזירו את המצב לקדמותו. נכון לרגע כתיבת משפט זה כבר השתמשתי ב"קונטרול זי" חמש פעמים

המשבר היה נוראי. כואב. ואז... יום אחד תוך כדי הליכה ברחוב היא שמעה קולות. אחרי כמה ימים בהם הרגישה מבוהלת ומבולבלת התקשרה לידיד שלה וסיפרה לו על כך

התנהגותו של איש לא תשתנה בעקבות קשר עם חולה נפש. עוד לא קרה שאיש התחיל לדבר אחרת, לחשוב מחשבות משונות או לשמוע קולות דמיוניים בעקבות היכרות עם חולה נפש

כשישראל פינסון התכונן לנסיעה קצרה להרצליה ומצא את עצמו מלמד נהג מונית לקח חשוב בחיים, הוא לא ידע שתוך זמן קצר הוא ילמד זאת בעצמו

אני תמיד שומעת "למה" מילדיי. כיוון שגילם נע בין שלוש לחמש-עשרה, השאלה מגיעה מהם בכל הצורות, הגדלים והסוגים

ענו לו תשובה מוזרה לגמרי כמו "נהדר, הקוף שלי בדיוק אכל את הבננה שלו", או "נהדר, השמים מכוסים בזהב"

מיד הקלקתי על "החברים שלי" והנה, המחשב הודיע לי "אין לך חברים". חשתי הרוס. עבדתי קשה כל חיי כדי ליצור חברויות ומערכות יחסים

רבים מאיתנו עובדים בתפקידים משרדיים במאה ה-21 אנו מוצאים את עצמנו מחוברים לרשת במשך רוב שעות היממה, ולעיתים אנו חשים כי יותר משרשת האינטרנט מסייעת לנו, אנו לכודים בקוריה

אם נתאבל על כל אחד, ללא כל אבחנה, אזי הרגש חסר צורה ובלתי מוחשי מדי. אנו זקוקים להזדהות עם הקורבן

ההרגשה היא כאילו עלינו כרגע על טיל למאדים ואין לנו שום קשר לגלקסיה החיצונית שסביב לנו

קשה לתאר שעד לא מזמן, בתי ספר לבעלי בעיות בהתפתחות נקראו רשמית "בתי ספר למפגרים" או "בתי ספר לאימבצילים"

אני יוצר מסמך "וורד", קורא לו בשם ושומר אותו. ואז אני מוצא מליון ואחד משימות דחופות אחרות שפשוט לא יכולות להמתין

הקווים הברורים של טוב ורע, שחור ולבן, שעליהם נהגת להגן בחירוף נפש, היטשטשו

מגיע הזמן ללכת הביתה. בנקודה זו הבית ממש לא מקום נעים להיות בו. אשתי מנג'סת, בבנק האוברדרפט מתנפח. הבוס מרושע

הליך ההיפטרות מהאשפה התפתח לכדי מדע של ממש; אתה חייב לקרוא את חוברת ההדרכה כדי להבין איפה עליך לשים כל דבר

כשאני כותבת אינני חשה בחלוף הזמן. השעות חולפות ביעף בעודי שקועה בחדוות האנרגיה היצירתית

משעה שמגיעים לרמה ממוצעת של אושר, עליה ברמת האושר עלולה להזיק להצלחה בקריירה, בחינוך ובפוליטיקה

חזרתי הביתה סחוט מיום עבודה ארוך והנה ראיתי את יעקב קופל הקטן מדדה במרחבי הבית כאילו המקום שייך לו

מדוע אנשים רצים מרתון בידעם שאין להם כל סיכוי להגיע ראשונים או אף בין העשרה הראשונים או אפילו בין האלף הראשונים?

מה שעניין אותי ביותר היה האופן שבו המכונה הזו גרמה לבעלי להקשיב לה. כיוון שאני יודעת כמה הוא שונא למלא הוראות למיניהן

לפחות בינתיים הוא רץ אליי כשאני באה לקחת אותו, אבל כמה זמן זה יימשך לפני שהיוצרות יתהפכו והוא יהיה כה עסוק שאצטרך לרדוף אחריו?

זוהי מערכת יחסים המתאפיינת בעיקר בתן-וקח, כלומר אני נותנת והיא לוקחת

לאחר שאתן לה לשים את הירקות החתוכים בסיר, אני מודעת לכך שבקרוב אגלה שורה של קוביות ססגוניות לאורך הרצפה

על-ידי השקעה של כמה שניות או רגעים בלבד במהלך היום, יחד עם כמה הנחיות ברורות, גם אתם תוכלו לחזק את שריריכם הרוחניים

אם לומר את האמת, לא אכפת לי אם תשובתו תהיה נכונה או שגויה. לא יטריד אותי בכלל אם היום שבע כפול שמונה יהיה שווה חמישים וארבע או חמישים ושתיים או חמישים ושש או ארבעים ושמונה

כמו אותה מזוודה, הרי עצמיותי החיצונית היא כמעט בלתי-רלוונטית לעניין. אם היא מושכת ונאה, זה כמובן בונוס – אבל זה לא חיוני. ההבדל טמון בפנימיות, במה שנמצא בתוך החבילה

בראשית דרכנו היינו הקבוצה הלוהטת ביותר בליגה ואספנו לנו בסיס אוהדים ענקי. אחרי שהטבענו בים את הקבוצה המצרית ואחרי שניצחנו כלאחר יד את האתלטים הטובים ביותר של זמנם

כשליש מן הילדים זללו את המרשמלו מיד. כמה מהם הצליחו להמתין קצת יותר; כשליש מהקבוצה הצליחו להמתין במשך 20 דקות מלאות עד שעורכי המחקר שבו לכיתה

מדוע להמתין למחלה שתתקוף את האדם ואת המערכת החיסונית שלו, ואז לנסות לרפאות אותו? טוב יותר כי מלכתחילה לא ייחשף האדם לדברים המזיקים לבריאות

ב"קליק" אחד אני יכול למחוק אותו ולהימנע מהאי-נוחות של מחשב נגוע בווירוס. מצד אחר, ב"קליק" אחד אני יכול לגרום למפולת שלגים

לכל אחד מאיתנו יש חלק כלשהו ש"נכווה" פעם, איזושהי נקודה עדינה או תחום של רגישות בחיינו. אותו חלק פצוע שלנו הוא זה שזקוק לטיפול עדין ומרגיע

כשאנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של אתגר קשה, יש לנו בחירה. או לרחם על עצמנו ולהתלונן "למה זה קורה דווקא לי?" אבל אפשר גם לעצור ולומר לעצמנו: "כיצד אוכל לנצל את המצב הקיים כדי להשתנות, להשתפר?"

הילד צריך להפנים: תמיד יש מקום לגמישות, וגם הורים יכולים לטעות

התחילו בכך שתדמיינו את השגת המטרה. עצמו עיניים ודמיינו שאתם בביתכם בעוד שנה מהיום ונהנים מיחס של אהבה ביניכם

אם אתה חושב שאתה יכול – אתה צודק. אם אתה חושב שאתה לא תצליח – אתה גם צודק

מדוע הרב לא מעוניין לקבל 10 מיליון דולר? התשובה בפנים

במחשבה שניה, תגובות אלרגיות הן בדיוק כמו תגובותינו לדודה ביקורתית, לבוס עצבני או לשכן לא נחמד

בשנתיים האחרונות ירדתי במשקלי בצורה איטית אך יציבה – כמעט שליש ממשקלי. עשר שנים לאחר יום הולדתי השלושה עשר, אני יכול לייחס את ההצלחה בשמירת המשקל למספר קווים מנחים

כאשר הגב' פארקס סירבה לפנות את מקומה עבור אדם לבן, לא היו לה אף כוונות להפוך לסמל היסטורי או לדמות חשובה. היא עשתה זאת כי חשה שזה לא הוגן, ושזה נגד האמונה שלה

היום ברצוני לספר לכם לא על אנשים שחושבים שהבית שלנו יפה, אלא על אנשים שלא חושבים שהבית של הרב מוזיל את שווי הנדל"ן בשכונה. בסדר, יש לי רגשי נחיתות

בית הוא מקום בו אתה מרגיש חפשי. אתה יכול להיות עצמך. בלי מעצורים. גם ה' מחפש בית כזה - והוא מצא אותו בעולם גשמי ושפל

מה עוד מחכה לנו? שיקנסו לקוחות שרכשו מיונז עתיר כולסטרול כי הוא מזיק לבריאות?

גם הוא מוודא שנהיה אדונים לגורלנו הייחודי, ומרשה לנו לפתח את כישרונותינו ואת איכויותינו המיוחדות

מדוע אם כן הוא עסק באימון הבן שלו לפעילות מסוכנת שכזו? לא הספקתי לשאול אותו והוא כבר קפץ בעצמו. לקח לו כמה דקות ארוכות להיאבק בגלים

זו מלחמה עמוקה יותר שבמרכזה המאבק להקדיש תשומת לב הולמת למערכת יחסים, להיות קשוב לגמרי לסיפורו של בני בן החמש, להיות מעורב לחלוטין בפעולותיי

כשאנשים יושבים ונרגעים באמבטיה חמה, רוב האנשים מושיטים כמעט אינסטינקטיבית את ידם כדי לקחת ספר או עיתון. אנו חיים בתרבות שמכריחה אותנו 'לעשות' דברים ללא הרף

תורי לזרוק את הקוביות. עכשיו אני מצליחה להעיף את אחד החיילים שלה. היא עדיין לא מודעת לסכנה האפשרית הזו. גם אני מעמידה פנים שאינני מבחינה בכך